הרצאת הציפורים
_MET_DT227734.jpg) | |
| "הרצאת הציפורים", ציור מאת חביב אללה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
פריד א-דין עטאר  |
| שפת המקור |
פרסית |
| סוגה |
פואמה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1177 |
  | |
הרצאת הציפורים (בפרסית: منطق الطیر; תעתיק מדויק: מָנטִק אלטיר) הוא ספר שירה בשפה הפרסית מתקופת ימי הביניים מאת המשורר הסופי פריד א-דין עטאר שפורסם בשנת 1177. שירה זו כוללת 4,500 שורות. מסע אלגורי זה בא לידי ביטוי באמצעות 30 ציפורים, בראש הקבוצה נמצאת דוכיפת המייצגת מורה רוחני, או שייח' סופי והיא מנהיגה את שאר הציפורים, ומובילה אותן אל ההארה.
מתוך הטקסט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף להיות הספר הזה, אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר של השירה הפרסית, הטקסט יוצר משחק מילים משמעותי, בין המילה סימורג, שמשמעה ציפור מסתורית במיתולוגיה הפרסית, וניתן למצאה לעיתים קרובות בספרות הסופית, בדומה לפניקס, למילה סי-מורג, שמשמעה בפרסית 30 ציפורים.
אחד הקטעים המפורסמים ביותר בטקסט הוא:
בוא, כי איבדת אטום וציוריך מרכזך, להיות המראה הנצחית שראית, קרניים מופלאות שחדרו אל תוך החשיכה, על מנת שתשוב אל השמש שלך
— טקסט הרצאת הציפורים[1]
בשנת 1978 השירה הזו עובדה למחזה[2] תיאטרון, בידי ז'אן-קלוד קרייר ופיטר ברוק שגם ביים אותו בתיאטרונו בוף דה נורד בפריז. ההצגה הועלתה בהצלחה בתיאטרון לה מה מה, בניו יורק ובפריז.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור מתאר את געגועיהם של הציפורים מתוך הרצון לדעת מיהו המלך סימורג הגדול, שאמור להציל את העולם. השאיפות להצלת העולם נובעות מהמצב הנורא בכל תחומי החיים בעולם. תחת הדרכתה של ציפור הדוכיפת, המובילה אותן למסע ארוך אל הר הבית של סימורג. הפחד מפני המאמצים הקשים, המחלות, המוות הממתין להן בדרך אליו, גורמים להן לפרוש מן המסע. כל ציפור מציעה תירוץ אחר, המסביר מדוע איננה מסוגלת לצאת אל המסע הקשה מנשוא. לכל ציפור יש משמעות המיוחדת רק לה, ופגם מוסרי המקביל למשמעות הסמלית. הדוכיפת היא המנהיגה, ציפור הזמיר מסמלת אהבה רומנטית. התוכי מחפש את המזרקה של נצח, הטווס מסמל את "נפילי הנשמה" ואחרת כמי שכרתו ברית עם השטן.
על הציפורים לעבור שבעה עמקים כדי למצוא את סימורג. העמקים שעליהן לעבור בדרך הם: טַלַבּ (חיפוש, בקשה), עִשְק (אהבה), מַעְרִפַה (ידע [נסתר], גנוסיס), אִסְתיְע'נַא (ניתוק), תַוְחיד (ייחוד, אחדות האל), חַירה (מבוכה, בלבול), ולבסוף, פַנַאא (כליון). התזה מייצגת את התחנה הסופית בסיפור, האומרת למעשה, "כל אדם" חייב לעבור שבעה עמקים או מדורי גיהנום, כדי לממש את טבעו האמיתי של אלוהים.
בסופו של המסע הקשה, רק ציפורים מעטות נשארות והן אלה שמגיעות לארץ בה חי הסימורג - ומצליחות לראות כל מה שהן באמת, מתוך השתקפותן של כל הציפורים באורה של המראה - למעשה, הן כולן יחד הביטוי לישות סימורג המיתית. זוהי תפיסת האלוהים הסופית, האל איננו נמצא מחוצה לנו, ובעת ובעונה אחת הוא גם לא נפרד מן היקום, אלא זהו חיבור טוטלי של האדם (המיוצג בידי הציפור) עם הקיום. שלושים הציפורים מחפשות את סימורג ובסופו של תהליך ארוך ומייגע הן מבינות שסימורג הוא לא יותר מאשר סך כל היכולות שלהן להתעלות רוחנית ואלוהית כקולקטיב של ציפורים. זהו הרעיון של אלוהים החי לא רק בתוך רעיון מהותי, על פי הפרשנויות הסופיות, אלא בתוך האדם עצמו. האנושות כמו הציפורים חייבת להבין את האמת, שעם הגיעה לתחנה הסופית היא מתאחדת עם האחד היושב על גבי ההר קאף, והוא ביטוי של הקולקטיב האנושי.
בהקשר גדול יותר של מסע הציפורים, האמן הסופי עטאר כתב סיפורים קצרים רבים, הנחשבים בספרות הסופית לסיפורים מתוקים שובי-לב בסגנון פיוטי.
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אספת הציפורים / פאריד אודין עטאר. מאנגלית: יובל שילוח, תל אביב, 2013.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך הטקסט של הרצאת הציפורים תורגם לעברית בידי אוריאל זוהר טקסט מאת ז'אן-קלוד קרייר שהוצג בתיאטרון בוף דה נור בפריז בבימוי פיטר ברוק, מתוך The Conference of the Birds by Farid al-Din Attar, edited and translated by Afkham Darbandi and Dick Davis, Penguin Classics, 1984, ISBN 978-0140444346
- ^ הרצאת הציפורים (מחזה), מאת ז'אן-קלוד קרייר, בתרגום אוריאל זוהר, פורסם בכתב העת מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע' (8), עמ' 32-36, 1996